שיעור שבועי - הרב אורי סדן

איסור מוקצה (חלק ב')
(או הקלות ו"הנחות" באיסור מוקצה)

שאלה מהפעם שעברה:

בשבת שעברה מישהו העיר לנו על כך שאנחנו משחקים עם מקלות בשבת. הוא אמר שזה מוקצה. אני תמיד חשבתי שמוקצה זהו כלי שמשמש לעשיית דברים שאסור לעשות בשבת. האם הוא צדק? למה בכלל צריך את האיסור הזה ומתי ניתן להקל בו?

תשובה:

בחלקה הראשון של התשובה ראינו מהו איסור מוקצה, מהם טעמי האיסור ומהם סוגי המוקצה השונים. ראינו כי בלשון העם "מוקצה" כולל שני איסורים שונים לגמרי: האחד, טלטול ושימוש בעצמים גולמיים שאין להם כל שימוש מוגדר כגון אבנים, מקלות, עלים, בעלי חיים, וכדומה. ל"מוקצה" זה נקרא "מוקצה מחמת גופו". השני, חפצים או כלים, שיש להם שימוש מוגדר אלא שמכיוון שהשימוש בהם אסור אסרו חז"ל לטלטלם כגון עט, מחשב, סיר, ארנק וכדומה. ל"מוקצה" זה נקרא "כלי שמלאכתו לאיסור".

בחלק זה נראה באילו אופנים התירו חכמים לטלטל את סוגי המוקצה השונים:

א. טלטול לצורך גופו או מקומו
חז"ל התירו לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור כאשר הטלטול נעשה למטרה מותרת שעשויה להיות או "טלטול לצורך גופו" היינו שימוש בכלי לצורך המותר בשבת, כגון: שימוש בסרגל כבסימניה, כיוון המאוורר למקום מסוים וכדומה; או "טלטול לצורך מקומו" היינו פינוי המקום בו מונח הכלי כדי שניתן יהיה לעשות בו שימוש, כגון: פינוי סיר ממייבש הכלים כדי להניח בו כלי סעודה שנשטפו בשבת (שו"ע שח ג). יש לציין כי היתרים אלו לא נאמרו כלל ביחס למוקצה מחמת גופו. לכן אין להשתמש באבן על מנת לשמור על המפה מפני הרוח, ואין להשתמש בענפים זרוקים לשם משחק "שלש מקלות", וכדומה.

ב. טלטול מן הצד וטלטול בגופו
חז"ל התירו לטלטל מוקצה, גם מחמת גופו, אם האדם אינו עושה כן בדרך הרגילה אלא שהבחינו בין שני אופני טלטול (שו"ע שיא ח): האחד נקרא "טלטול מן הצד", דהיינו טלטול המוקצה ע"י שימוש בחפץ אחר כגון מטאטא ויאה וכדומה. טלטול זה הותר רק כאשר מטרת הטלטול מותרת לדוגמא נקיון הרצפה מלכלוכים שנתפזרו אך לא כאשר הכוונה היא לשמור על המוקצה כגון הוזזת ארנק אל מאחרי המיטה. השני נקרא "טלטול בגופו" דהיינו טלטול המוקצה ע"י שימוש באבר שאיננו משמש בד"כ לצורך טלטול כגון רגל מרפק וכדומה. בניגוד ל"טלטול מן הצד" טלטול זה הותר גם כאשר מטרתו שמירה על המוקצה עצמו.

ג. גרף של רעי
על אף האמור לעיל התירו חז"ל לטלטל מוקצה אם הוא גורם ל"מטרד סביבתי" בשל הזוהמה שבו כגון חיתול משומש, פח מלא או מסננת מלאה בכיור, ומותר לפנותם כדרכם לפח אשפה ביתי או ציבורי (שו"ע שח לג). באופן עקרוני גם שולחן מלוכלך בשאריות ובקליפות נחשב ל"גרף של רעי" ומותר לנקותו אם כי עדיף לעשות זאת בעזרת נייר וכדומה (אגרות משה או"ח ה כב יג ע"פ הט"ז).

ד. המשך טלטול מוקצה
כלי שמלאכתו לאיסור שנטלו לצורך גופו או מקומו מותר לאדם להמשיך ולטלטלו עד אשר יניח אותו במקומו הראוי לו (שו"ע שח ג). יש מן הפוסקים הסוברים שהדבר נכון בכל מוקצה שלקח לידיו בשוגג שאם נזכר והמוקצה בידיו אינו חייב לשומטו מייד אלא רשאי להמשיך ולטלטלו עד אשר יניחו במקומו (רמ"א רסו יב ומג"א שם) ויש אומרים שהיתר זה אינו קיים אלא בכלי שמלאכתו לאיסור שלקחו לצורך גופו או מקומו אך אם בטעות אדם לקח מוקצה ממש ונזכר – עליו לשמוט את המוקצה מידיו מייד (גר"א רסו יא והבה"ל שם).
בשולי הדברים: יהיו מי שיאמרו 'מה זה הפטנטים האלה? על מי אתם עובדים? אם זה אסור - אז אסור, ואם מותר - אז מותר!'. ואנו אומרים: חז"ל הם אלו שיצרו את איסור מוקצה, והם גם אלו אשר עיצבו עבורנו את גדרי האיסור, על מנת לאפשר לנו לשמור שבת מתוך שמחה ונחת רוח, שכן בסופו של דבר התורה לא באה להקשות על החיים אלא לתת להם את הכיוון הנכון ו"דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום".

שבת שלום,

אורי סדן