שיעור שבועי - הרב אורי סדן

"כיצד הצילו לנו חז"ל את השבת"

שאלה:

בשבת שעברה מישהו העיר לנו על כך שאנחנו משחקים עם מקלות בשבת. הוא אמר שזה מוקצה. אני תמיד חשבתי שמוקצה זהו כלי שמשמש לעשיית דברים שאסור לעשות בשבת. האם הוא צדק? למה בכלל צריך את האיסור הזה ומתי ניתן להקל בו?

תשובה:

איסור מוקצה הינו איסור נרחב ולכן אנו נקדיש לו את הפינה השבוע ובשבוע הבא.

אכן, ילד קטן מכיר את המושג מוקצה הרבה לפני שיוצא לו להפגש עם ל"ט מלאכות שבת. לעיתים אם נשאל ילד מדוע אסור לצייר בשבת הוא יאמר לנו: "הטוש מוקצה...". למרות זאת איסור זה די עמום אצל אנשים רבים בשל ריבוי הפרטים שבו, לכן נחלק את העיסוק בו לשני חלקים: השבוע נעסוק בהגדרת האיסור וסוגי המוקצה המרכזיים, ובשבוע הבא נעסוק בסוגי מוקצה נוספים ובהיתרים שונים ויעילים.

מהו מוקצה ומדוע נאסר?

איסור מוקצה הוא איסור שאסרו חז"ל להשתמש ולטלטל בעצמים או בכלים שלא יועדו מראש לשימוש מותר בשבת. הרמב"ם (הלכות שבת פכ"ד הי"ב-י"ג) מביא מספר טעמים לאיסור מוקצה ובינם את הטעם הבא: "שמקצת העם אינן בעלי אומנויות ואם יהיה מותר לדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת" דברים אלו משמעותיים ביותר בימינו בהם לאדם הבורגני כמעט ולא יוצא להיפגש אפילו ביום חול בל"ט מלאכות האסורות מהתורה. איננו יכולים לדמיין את השבת ללא איסור מוקצה. אלמלי איסור מוקצה (ואולי עוד כמה איסורי דרבנן דומים כגון "עובדין דחול") היה יכול אדם השכם בבוקר לצאת (ברגל) לעבודה בחברת הי-טק, להופיע בבית המשפט כעורך דין, לסחור בשוק, לעשות קניות בסופר, ולחזור לביתו אחרי מוצ"ש, מבלי שחש לרגע את תחושת השבת.

השבת אינה רק אוסף של איסורי מלאכה חשובים ככל שיהיו, אלא אמורה היא גם להעניק לאדם מנוחת הנפש ומנוחת הגוף. האדם מצד אחד אוהב מאד לקטר על עבודתו ועד כמה הוא צריך מנוחה, אך לא פחות מכך הוא נוטה להשתעבד לה ומתקשה להתנתק ממנה. ל"ט אבות מלאכה נותנים קריאת כיוון אך אינם מספיקים ליצור מנוחה זאת. חז"ל באיסור מוקצה שמרו עבורנו על מנוחת השבת כפי שכתב הרמב"ם "שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה, או מבית לבית, או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת, ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח".

סוגי המוקצה השונים

בלשון העם "מוקצה" כולל שני איסורים שונים לגמרי: האחד, טלטול ושימוש בעצמים גולמיים שאין להם כל שימוש מוגדר כגון אבנים, מקלות, (גם המקלות עליהם דיברת בשאלתך), עלים, בעלי חיים, וכדומה. ל"מוקצה" זה נקרא "מוקצה מחמת גופו". השני, חפצים או כלים, שיש להם שימוש מוגדר אלא שמכיוון שהשימוש בהם אסור אסרו חז"ל לטלטלם כגון עט, מחשב, סיר, ארנק וכדומה. ל"מוקצה" זה נקרא "כלי שמלאכתו לאיסור".

מעניין לציין כי איסור מוקצה הינו אחד מאיסורי דרבנן הקדומים ביותר שידועים לנו: בגמרא (שבת דף ל' ע"ב) מובא כי איסור מוקצה מחמת גופו נשמר כבר על ידי שלמה המלך, ואת הגזרה האוסרת לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור מייחסת הגמרא (שבת דף קכג ע"ב) לנחמיה.

בכלל מוקצה מחמת גופו נכלל גם מזון אשר אינו ראוי לאכילה במצבו הנוכחי לדוגמא: קמח, תפוחי אדמה (שאינם מבושלים), בשר ודג במקפיא וכדומה. גם דפי פרסומות נחשבים למוקצה כיוון שאינם כלי ואינם ראויים לשימוש בשבת (אגרות משה או"ח כב טז). כמו כן גם מה שאנחנו מכנים בשם "לכלוך" המורכב מאדמה, אבק ושאר גרגרים או קליפות שאינם ראויים לשימוש, גם הוא מוקצה ולא ניתן לטלטלו אלא באופנים מסויימים עליהם נדבר בעזרת ה' בפעם הבאה.

שבת שלום, אורי סדן