שיעור שבועי - הרב אורי סדן

שאלה:

בימי ספירת העומר אני מנסה להקפיד יותר בעניינים שבין אדם לחברו. ניסיתי לגשת לספר "חפץ חיים" על הלכות לשון הרע אך ראיתי שהדבר גדול עלי האם הרב יוכל לסכם לי במספר עקרונות את הלכות לשון הרע?

תשובה: 

אכן ימים אלו מתאימים לתקון התחום שבין אדם לחברו והלכות לשון הרע מהוות בהחלט חלק משמעותי בו ולכן אנסה לפרט את הלכות לה"ר המרכזיות (אם כי תמיד מומלץ ללמוד את שאר ההלכות מהספר "חפץ חיים"). באופן כללי נאמר כי את כל דיבורו של האדם ניתן לחלק לשלשה סוגי דיבור: האחד, דיבור חיובי בונה ויוצר, השני דיבור שלילי הרסני ופוגע, והשלישי דיבור סתמי שאינו לא יוצר ולא הורס. כל דיבור מן הסוג ההרסני מוגדר כלה"ר ואסור באיסור חמור שכן האדם נברא בעולם כדי ליצור ולקדם ולא כדי להרוס ולפגוע.

לאור כלל גדול זה ננסה נפרט את ההלכות הבאות:
"על אמת" - אין לספר דבר בגנותו של אדם כלשהו אפילו אם ברור לך כי הסיפור אמיתי (וכל שכן אם הוא שקרי) (רמב"ם דעות פ"ז ה"ב).

רק לשמוע – אסור להאמין ללה"ר שמסופר לך ע"י אחר (רמב"ם שם ה"ג) ואם נראה לך שהדבר נוגע לך באופן אישי מותר לך לשמוע את הדברים "בערבון מוגבל" בלבד (נידה סא.).

העברת ביקורת – אין הבדל בין סיפור חדש לבין השמעת ביקורת על דברים ידועים (ספר חסידים סי' מד). (גם מרים רק ביקרה את משה על התנהגותו…). אם יש לך ביקורת, אמור אותה ישירות למי שצריך לתקנה, לא מאחרי גבו, ולא בפני אנשים אחרים ובוודאי שלא במייל של המושב!

גם על עצמי לספר ידעתי – אסור לספר לה"ר גם אם כולל את עצמו בין העושים כן (חפץ חיים כלל א' אות ט'). עם זאת בד"כ המדד לשאלה מהו לה"ר הוא התשובה לשאלה "האם היית רוצה שיספרו עליך כך שלא בפניך?" (שם כלל ה אות ג).

כולם כבר יודעים – כאשר הדברים כבר ידועים לכל אין הכרח להשמר מלדבר עליהם (רמב"ם שם ה"ה), אך לא יהיה זה נושא השיחה (כסף משנה שם). ברור שהיתר זה אינו מאפשר להוסיף ביקורת משלך על הענין המדובר אף שעצם הדברים כבר ידועים לכל. כמו כן העובדה שהדברים ידועים אינה אומרת שהם נכונים (ולפעמים להיפך…) ואסור להאמין להם , ככל לשון הרע (חפץ חיים באר מים חיים אות ב').

לשון הרע לתועלת – כפי שפתחנו, הגדרת לשון הרע היא דיבור הרסני שמטרתו לפגוע ולא לבנות. לאור כלל זה אנו למדים כי דיבור חיובי שמטרתו לבנות, ולקדם או פשוט למנוע נזק – מותר, אע"פ שכרוכה בו העברת ביקורת על אחרים.

לאור כלל זה ניתן לפרט מספר מקרים בהם מותר לספר לה"ר:
1. מניעת נזק – כאשר אדם פועל באופן שגורם נזק לאחר מותר להזהיר מפניו כחלק ממכלול הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע את הנזק (רבנו יונה שערי תשובה ג' רכא). מאותה סיבה מותר להעביר ביקורת ציבורית על פעילותם הציבורית של אישי ציבור שבמעשיהם מזיקים לציבור.

2. צורך חינוכי – מותר למחנך להעביר ביקורת ענינית על התנהגות של אדם זה או אחר כדי למנוע את השפעתו השלילית על הסביבה.

3. שיחה בין בעל לאשתו – ככלל אין מקום לבטל את הלכות לשון הרע בתוך הבית פנימה ואין להתיר היתר גורף לספר כל דבר על כל אחד, אפילו בין בעל לאשתו (אבות דר' נתן פ"ז). הדבר אינו מוסיף, בלשון המעטה, לקדושת הבית ולשאיפותיו הרוחניות. עם זאת ברור שהגדרת "תועלת" בשיחה בין בעל לאשתו רחבה מאד וניתן להתיר על פיה הרבה דברים שבין אחרים היו נחשבים ללה"ר.

ואצרף בזאת תפילה על הדיבור שחיבר החפץ חיים:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן, שֶׁתְּזַכֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם לִשְׁמֹר פִּי וּלְשׁוֹנִי לִבְלִי לְהִלָּכֵד בְּדִבּוּרִים אֲסוּרִים, דְּהַיְנוּ מֵעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע וְאֶהְיֶה זָהִיר מִלְּדַבֵּר, אֲפִילוּ עַל אִישׁ יְחִידִי, וְכָל שֶׁכֵּן מִלְּדַבֵּר עַל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲוֹנוֹ חָמוּר מְאֹד. וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי שֶׁקֶר, וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי חֲנֻפָּה, וּמִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי לֵיצָנוּת, וְלִהְיוֹת זָהִיר מֵאוֹנָאַת דְּבָרִים, וְלִהְיוֹת זָהִיר מֵהַלְבָּנַת פָּנִים, אֲפִילוּ בִּשְׁעַת תּוֹכָחָה וְלִהְיוֹת זָהִיר מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי גַּאֲוָה, וְכֵן מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי מַחֲלֹקֶת, וְכֵן מִלְּדַבֵּר דִּבְרֵי כַּעַס, וְזַכֵּנִי שֶׁלֹּא לְדַבֵּר, כִּי אִם דָּבָר הַצָּרִיךְ לְעִנְיְנֵי גּוּפִי אוֹ לְנַפְשִׁי, וְשֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשַׂי וְדִבּוּרַי לְשֵׁם שָׁמַיִם:

שבת שלום
אורי סדן