שיעור שבועי - הרב אורי סדן

שאלה:

אנחנו משפחה שב"ה מחזיקה את עצמה מבחינה כלכלית אך יש לנו הוצאות מרובות. רצינו לשאול אלו סכומים אנחנו חייבים להפריש לצדקה או מעשר כספים ולאלו מטרות אנחנו יכולים לתרום את הכספים הללו.

תשובה:

הבעיה שאתם מתארים אינה מיוחדת לכם אלא קיימת אצל רוב בני האדם, העובדים קשה לפרנסתם ומצליחים איכשהו לסגור את החודש. יחד עם זאת התורה חייבה אותנו במצות צדקה ובמצות מעשר מתוך תפישה כי על האדם לוותר על משהו על מנת שלאדם אחר יהיו צרכים בסיסיים. יתר על כן, התפישה העומדת מאחרי מצות מעשר כספים היא כי אנחנו בכלל לא נותנים משהו שלנו. עוד לפני שהכסף הגיע לתקציב השוטף כבר קיזזנו אותו וכל שנותר לנו זה רק לתכנן למי נתרום אותו "תן לו משלו שאתה ושלך שלו" (אבות ג ז). 

מקור הדין

התורה (דברים יד, כב) מלמדת אותנו כי חובה על החקלאי להפריש עשירית מהיבול לעניים פעם בשלש שנים "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" אולם בספרי (מדרש הלכה. נוסח זה אינו מצוי לפנינו אך מצוטט בתוספות תענית ט.) מרחיב את החובה לרווחים הבאים לו לאדם ממקורות אחרים "אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר, רבית ופרקמטיא (סחורה) וכל שאר רווחים מנין תלמוד לומר את כל". מכאן למדו הראשונים (הרמב"ם הל' מתנות עניים פרק ז' הל' ה) כי חובה על האדם לתת עשירית מרווחיו לצדקה.

תוקף הדין ואופיו

יש מן הפוסקים שרצו לומר כי מכיוון שדין זה נלמד מהכתוב בתורה זהו חיוב מהתורה (מהרי"ל ע"פ החת"ס יו"ד רל"ב) אולם לדעת רוב הפוסקים מדובר בדין דרבנן. יתר על כן לדעת פוסקים רבים אין זו חובה גמורה אלא מידת חסידות המרחיבה את מצות צדקה הרבה מעבר לחיוב המינימלי (ב"ח יורה דעה סימן שלא סעי' יח) אולם רבים הפוסקים הסבורים כי מדובר בחיוב גמור מדרבנן (ט"ז יו"ד שלא ס"ק לב). בכל מקרה משפחה שהתחילה לנהוג להפריש מעשר מנכסיו מחוייבת בכך מדין נדר (פתחי תשובה שם ס"ק יא).

אילו הכנסות חייבות במעשר

באופן עקרוני כל הכנסה שקיבל האדם מכל מקור שהוא חייבת במעשר. בין היתר חייבות במעשר מתנות שקיבל הזוג לחתונה (ט"ז שלא ס"ק לב), וכן ירושה שקיבל האדם (פתחי תשובה רמט א בשם השל"ה). כמו כן אדם המתפרנס מן הצדקה, אע"פ שחייב לתת צדקה בשעור מינימלי (שו"ע רמח א) אין הוא חייב להפריש מעשר ממה שהוא מקבל שכן פרנסתו קודמת לפרנסת כל עני אחר (רמ"א רנא ג).

אילו הוצאות "מוכרות" לצרכי מעשר

נחלקו הפוסקים האם ניתן "לנכות" מהסכום החייב במעשר את ההוצאות ההכרחיות לאדם כגון דיור, מזון, מים וכדו' ולהפריש מעשר רק מההכנסה הפנויה או שיש לחשב במעשר את הסכום כולו. (לדוגמא: משפחה המרויחה 10,000 ₪ ומוציאה הוצאות הכרחיות בסך 7500 ₪ האם צריכה להפריש 1000 ₪ או 250 ₪). יש מן הפוסקים שכתבו כי רק ההכנסה הפנויה חייבת במעשר (מרן הב"י בשו"ת אבקת רוכל סי' ג וכן כתב הקיצור שו"ע הל' צדקה) אולם יש מהפוסקים שהחמירו ודרשו לחשב את כל הנטו (חיד"א בברכ"י רמט ה וכן כתב ערוך השלחן יו"ד רמט). להלכה כתב בשו"ת יחווה דעת (ג עו) כי לכתחילה עדיף להִדחק ולהפריש מעשר מכל הנטו אך מי שחי בדוחק יכול להסתמך על הפוסקים המתירים להפריש מעשר מההכנסה הפנויה בלבד.

לאלו מטרות ניתן להשתמש במעשר

בניגוד למצות "צדקה" אשר נועדה לפרנסתם של עניים בלבד מקובל לומר כי מעשר כספים נועד לצרכים רחבים יותר ובלבד שיהיו צרכי מצוה (ט"ז רמט ס"ק א) (ובלבד שלא היה חייב ממילא לקיימן), כגון תרומות למוסדות תורה, מוסדות העוסקים בגמילות חסד, ספרים לספריה תורנית וכדומה.
בהקשר זה חשוב לציין כי ההלכה קובעת כי כאשר המשאבים מוגבלים אזי "עניי עירך קודמים" (שולחן ערוך יו"ד רנא ג). המסקנה המתבקשת היא כי אדם מהמושב המפריש מעשר כספים עדיף שיתן זאת למטרות צדקה חסד ותורה המתקיימות במושב. תרומות לגמ"ח נוב ו/או לתלמוד תורה המתקיים בנוב ובו לומדים רוב ילדי המושב (גם כאלו שקשה להוריהם לשלם על כך) עונות על כל הדרישות הללו.
תרומות לגמ"ח נוב ניתן להעביר ליאיר בן חורין או לאמיתי באב"ד.
תרומות לתלמוד תורה נוב ניתן להעביר ליהודה פרסלר. התרומות לתלמוד תורה מוכרות למס ע"פ סעיף 46.